פחות שדות, פחות חיכוך: איך לבנות טופס שאנשים באמת משלימים

טופס הרשמה טוב צריך לעשות שני דברים במקביל: להיות פשוט מספיק כדי שאנשים ירצו להשלים אותו, ולאסוף מספיק מידע כדי שנוכל להמשיך את התקשורת עם הליד בצורה נכונה. האתגר מתחיל כשאנחנו מנסים להשיג הכל כבר בטופס הראשון: שם, טלפון, מייל, תפקיד, תחום עיסוק, גודל העסק, עיר, תקציב, העדפות ועוד כמה שאלות "שאולי נצטרך בהמשך".

 

מבחינת העסק, כל שדה כזה נראה שימושי. מבחינת הגולש, כל שדה נוסף הוא עוד פעולה בדרך לסיום.

 

אז כמה שדות באמת צריך? התשובה תלויה במטרה של הטופס ובשלב שבו נמצא הלקוח.

בכתבה הזו נראה איך לבנות ב-smoove טופס שמתאים למטרה, לבחור את המידע שבאמת צריך לאסוף ולחבר אותו להמשך התהליך השיווקי.

למה מספר השדות בטופס בכלל משנה?

טופס הוא אחת מנקודות המעבר החשובות במסע הלקוח. עד לרגע הזה הגולש קרא, צפה או התעניין. עכשיו אנחנו מבקשים ממנו לעשות משהו: להשאיר פרטים.

 

טופס ארוך, או כזה שמבקש מידע שהגולש לא מבין מדוע הוא נדרש – עלול ליצור חיכוך. וככל שהתהליך ברור ופשוט יותר, קל יותר להשלים אותו.

 

 

אבל מכאן לא צריך להסיק שכל טופס צריך להכיל רק שם וטלפון.

השאלה הנכונה היא לא: "כמה שדות אפשר להוריד?", אלא: "איזה מידע אנחנו באמת צריכים בשלב הזה כדי לבצע את הפעולה הבאה?"

וזה הבדל משמעותי.

מתחילים מהמטרה, לא מהטופס

לפני שנכנסים ל-smoove ומתחילים להוסיף שדות, כדאי להגדיר מה אמור לקרות אחרי שהגולש ילחץ על כפתור השליחה.

לדוגמה:

• הרשמה לקבלת מדריך יכולה לדרוש מעט מאוד מידע.
• הרשמה לוובינר עשויה לדרוש פרטים נוספים בהתאם לצורך.
• בקשה לשיחת ייעוץ יכולה להצדיק איסוף מידע שיעזור להתכונן לשיחה.
• טופס לקבלת הצעת מחיר עשוי לדרוש פרטים שיאפשרו להבין את סוג הפנייה.
• הרשמה לפעילות המיועדת לקהלים שונים יכולה להצדיק שדה שמאפשר לזהות לאיזו קבוצה שייך הנרשם.

כלומר, הפעולה שמגיעה אחרי הטופס היא זו שצריכה לקבוע מה נשאל בתוכו.

איך מחליטים אילו שדות להשאיר?

אפשר להעביר כל שדה שאנחנו רוצים להוסיף לטופס דרך מבחן פשוט: האם אנחנו באמת צריכים את המידע עכשיו?

אם התשובה היא כן – יש סיבה טובה להשאיר את השדה.

אם התשובה היא "אולי נשתמש בזה בעתיד", כדאי לבדוק האם באמת חייבים לבקש את המידע כבר בשלב ההרשמה.

לדוגמה, אם כל מה שאנחנו רוצים לעשות לאחר ההרשמה הוא לשלוח מדריך למייל, ייתכן שאין צורך לדעת כבר עכשיו מה גודל העסק, מה התקציב שלו ואיזה שירות מעניין אותו. לעומת זאת, אם מיד לאחר מילוי הטופס נרצה להעביר את הפנייה לאיש מכירות מתאים לפי סוג השירות המבוקש, שדה שמזהה את תחום העניין יכול להיות שימושי מאוד.

איך בונים טופס ב- smoove?

שלב 1: מוסיפים טופס לדף הנחיתה

בתוך דף הנחיתה מוסיפים את הטופס במקום שבו אנחנו רוצים שהגולש יבצע את הפעולה. הטופס צריך להיות חלק טבעי מהעמוד.

 

אחרי שהסברנו מה מקבלים ולמה כדאי להירשם, אנחנו מבקשים רק את הפרטים הדרושים כדי לבצע את הצעד הבא.

 

 

שלב 2: בוחרים את השדות

עכשיו מגיעה ההחלטה החשובה: איזה מידע לבקש.

מתחילים מהשדות הבסיסיים הדרושים למטרה ומוסיפים שדות נוספים רק כאשר יש להם שימוש ברור בהמשך.

כדאי לעבור על כל שדה ולשאול:

1. למה אני צריך את המידע הזה?
2. מה אעשה בו לאחר ההרשמה?
3. האם אפשר לבקש אותו בשלב מאוחר יותר?

אם אין תשובה טובה לאחת השאלות האלה, ייתכן שהשדה לא צריך להיות בטופס.

שלב 3: מחליטים מה באמת חייב להופיע

 

לא כל שדה שמופיע בטופס חייב להיות שדה חובה.

 

אם מידע מסוים נחמד שיהיה לנו, אבל אינו הכרחי להמשך התהליך, אפשר לשקול להשאיר אותו כשדה שאינו חובה.

 

 

כך אנחנו יכולים לאסוף מידע נוסף ממי שמעוניין לספק אותו, בלי לעצור בהכרח את מי שרוצה להשלים את ההרשמה במהירות.

 

 

שלב 4: משתמשים בשדות מותאמים אישית כשצריך

לא כל עסק צריך לאסוף את אותו מידע. לכן, כאשר יש פרט שרלוונטי דווקא לתהליך שלנו, אפשר להשתמש בשדה מותאם אישית.

לדוגמה, עסק שמציע מספר שירותים יכול ליצור שדה "באיזה שירות מתעניינים?", ואילו עסק שמפעיל סדנאות יכול לאסוף מידע הרלוונטי לבחירת הפעילות.

 

המפתח הוא שוב אותו עיקרון: לא לאסוף מידע רק מפני שאפשר, אלא מפני שאנחנו מתכוונים להשתמש בו.

 

שלב 5: משתמשים בשדות מותנים כשזה מתאים לתהליך

לפעמים אנחנו כן צריכים מידע נוסף, אבל לא מכל מי שממלא את הטופס. במקרים כאלה ניתן להשתמש בשדות מותנים, כך ששאלה נוספת תופיע בהתאם למידע או לבחירה הרלוונטיים בתהליך.

 

כך אפשר מצד אחד לשמור על טופס ממוקד, ומצד שני לקבל מידע נוסף כאשר הוא באמת נדרש.

מה קורה אחרי שלוחצים על "שליחה"?

כאן נמצא אחד החלקים החשובים ביותר בבניית הטופס.

טופס טוב לא מסתיים בכפתור.

אחרי שהגולש השאיר את הפרטים, צריך להחליט מה הפעולה הבאה בתהליך.

ב-smoove, אפשר להגדיר את הפעולה לאחר מילוי הטופס ולחבר את ההרשמה להמשך העבודה במערכת.

למשל, בהתאם לתהליך שבנינו, אפשר לשייך את הנרשם לרשימה המתאימה ולהמשיך משם לתהליך או לאוטומציה שבנינו.

וזה בדיוק המקום שבו המידע שבחרנו לאסוף מקבל משמעות.

דוגמה מעשית: הרשמה לוובינר

נניח שעסק מפרסם וובינר חינמי.

אפשר לבנות טופס שמבקש:שם פרטי, שם משפחה, טלפון, מייל, עיר, תפקיד, שם העסק, מספר עובדים, תחום עיסוק ועוד. אבל האם כל המידע הזה באמת נחוץ כדי להירשם לוובינר? ייתכן שלא.

אם לצורך ההרשמה והתקשורת סביב האירוע אנחנו צריכים רק שם ופרטי קשר, אפשר להתחיל מהם.

לעומת זאת, נניח שהוובינר מתאים לשני סוגי קהלים שונים, ולאחר האירוע אנחנו רוצים לשלוח לכל קהל המשך אחר.

במקרה כזה שדה אחד נוסף, למשל "מה מתאר אתכם בצורה הטובה ביותר?", כבר מקבל תפקיד אמיתי.

הוא לא נמצא בטופס כדי שיהיה לנו עוד מידע, הוא נמצא שם כי נשתמש בו.

לאחר ההרשמה אפשר לשמור את המידע בשדה המתאים ולהשתמש בו בהמשך בתהליך השיווקי. כך טופס קצר יחסית יכול להיות גם נקודת הכניסה למסע לקוח מותאם יותר.

טופס קצר הוא לא בהכרח טופס טוב

קל מאוד להפוך את "פחות שדות" לכלל גורף, אבל גם טופס קצר מדי עלול ליצור בעיה.

אם למשל אנחנו אוספים ליד לצורך שיחת מכירה, אבל לא שואלים שום דבר שמאפשר להבין מה הוא מחפש, ייתכן שנחסוך שדה בטופס – ונשלם עליו אחר כך בזמן עבודה ידני, כיוון שנצטרך ליצור קשר, לשאול שאלות בסיסיות ורק אז להבין מי צריך לטפל בפנייה.

לכן המטרה היא לא להגיע למספר הקטן ביותר של שדות.

המטרה היא להגיע למספר הנכון של שדות עבור הפעולה שאנחנו רוצים לבצע.

המידע מהטופס צריך לעבוד בשבילכם

כדאי להסתכל על כל שדה בטופס לא רק כעל "מידע שאספנו", אלא כעל מידע שיכול לשמש אותנו בהמשך.

אם שאלנו במה הלקוח מתעניין – אפשר להשתמש בתשובה כדי להתאים את המשך התקשורת.

אם אספנו מידע שמאפשר לחלק נרשמים לקבוצות שונות – אפשר להשתמש בו כחלק מהתהליך שנבנה במערכת.

אם אין לנו שום כוונה להשתמש במידע, כדאי לשאול שוב למה אנחנו מבקשים אותו. זו הנקודה שבה הטופס מפסיק להיות רק כלי לאיסוף לידים והופך לחלק מתהליך העבודה. 

לפני שמפרסמים את הטופס: בדיקה קצרה

לפני שמעלים דף נחיתה לאוויר, כדאי לבצע בעצמנו הרשמת ניסיון.

עברו על הטופס כאילו אתם הגולשים ושאלו:

• האם ברור מה צריך למלא?
• האם יש שדה שאפשר להסיר?
• האם ברור למה אנחנו מבקשים את המידע?
• האם השדות שבאמת נדרשים מוגדרים כחובה?
• האם הפעולה שמתרחשת לאחר השליחה היא הפעולה שרצינו?
• האם המידע נשמר במקום הנכון?
• האם איש הקשר נכנס לרשימה או לתהליך המתאים?

 

בדיקה אחת כזו יכולה לזהות בעיות לפני שהגולשים פוגשים אותן.

 

 

לסיכום: תשאלו פחות – אבל תשאלו נכון

טופס טוב אינו נמדד רק במספר השדות שיש בו. הוא נמדד ביכולת שלו לאזן בין שני צרכים: לאפשר לגולש להשלים את הפעולה בקלות, ובמקביל לתת לעסק את המידע שבאמת דרוש כדי להמשיך את התהליך.

לכן, לפני שמוסיפים עוד שדה, כדאי לשאול מה נעשה עם התשובה.

אם יש לה תפקיד ברור – מצוין.

אם לא, ייתכן שאפשר לוותר עליה ולבקש את המידע בהמשך.

ב-smoove אפשר לחבר בין הטופס, השדות והמשך התהליך במערכת, כך שהמידע שנאסף בהרשמה לא נשאר בטופס – אלא הופך לחלק מהתקשורת עם הלקוח.

שאלות נפוצות על בניית טפסי הרשמה 

כמה שדות כדאי לשים בטופס?

אין מספר אחד שמתאים לכל טופס. כדאי לבקש את המידע שנחוץ לביצוע הפעולה הבאה בתהליך ולהימנע משדות שאין להם שימוש ברור בשלב הזה.

האם טופס קצר תמיד יביא יותר הרשמות?

לא בהכרח. טופס קצר מפחית חיכוך, אבל הוא עדיין צריך לאסוף את המידע הדרוש להמשך הטיפול בליד.

 

המטרה היא לא הטופס הקצר ביותר, אלא הטופס המתאים ביותר למטרה.

 

 

אילו שדות כדאי להגדיר כשדות חובה?

בעיקר שדות שבלעדיהם לא ניתן לבצע את הפעולה הבאה בתהליך. מידע שאינו הכרחי יכול, בהתאם לצורך, להישאר כשדה שאינו חובה.

מתי כדאי להשתמש בשדה מותאם אישית?

כאשר יש מידע ייחודי לתהליך שלכם שאתם רוצים לשמור ולהשתמש בו בהמשך,

 

למשל תחום עניין או פרט אחר שרלוונטי להמשך הטיפול בליד.

 

 

למה להשתמש בשדות מותנים?

שדות מותנים מאפשרים לבקש מידע נוסף רק כאשר הוא רלוונטי לתשובה או לתהליך, במקום להציג מראש את כל השאלות לכל מי שממלא את הטופס.

מה כדאי לבדוק לפני שמפרסמים טופס?

מומלץ לבצע הרשמת ניסיון ולבדוק את השדות, שדות החובה, הפעולה לאחר השליחה, שמירת המידע והשיוך לרשימה ולאוטומציה המתאימה.