דיוור זה לא ספאם (אלא אם אתה מתנהג כמו ספאמר)

ממש לפני כמה ימים ניהלתי שיחה עם בעל עסק ותיק שאמר לי, ואני מצטט: "הבנתי שדיוור הוא כלי שיווקי שלא כדאי לזלזל בו, מרבית ההכנסות שלי הגיעו דווקא משם". שמחתי שזו המסקנה שלו, והבנתי כי לא מעט ארגונים ובעלי עסקים עדיין לא הגיעו לאותה מסקנה. הרבה עסקים (כן, גם שלך) שולחים מיילים. מעט מאוד מהמיילים האלה נפתחים, ועל פחות מהם מקליקים. בגדול, אין הרבה מיילים שגורמים ללקוח להגיד "וואלה, אהבתי את זה, בא לי עוד".

ולמה זה קורה?

אם נתעלם לרגע מהבעיות והאתגרים הטכניים, עליהם דיברנו לא מעט כאן בבלוג, דיוור הפך במחשבה של רוב בעלי העסקים, למשהו שקצת מזכיר ארוחת ילדים במסעדת שף – משהו שצריך שיהיה, אבל לא באמת משקיעים בו.

"יאללה, שלח משהו, איזה תזכורת, מבצע לחגים, תמונה, וכפתור עם לינק". וזוהי בדיוק הבעיה.

אם הייתי אומר לך, כי הדיוור שלך יכול להניב לך 60%-80% הכנסה פסיבית מלקוחות שכבר הביעו עניין במוצר או בשירות שלך, לא שווה היה לך להשקיע בו? אני חושב שכן.

קודם כל, כדאי שנבין: המייל שלך לא לבד בעולם. הלקוח שלך מקבל בין 10 ל־50 מיילים ביום. חלקם מהעבודה, חלקם מהמשפחה, חלקם שיווקיים, חלקם חשובים באמת. אם לא נדע לתפוס לו את העין, להדליק אצלו סקרנות, ולהתחיל מערכת יחסים – הוא ימחק את המייל בלי למצמץ. לא כי אנחנו לא חשובים, כי אנחנו לא מעניינים וחשובים מספיק.

ספאם זה לא רק איפה שזה נוחת – זה איך שזה מרגיש

אם המייל שלך:

* נפתח בנוסח גנרי כמו הרבה מיילים אחרים ("שלום רב, לקוח יקר")

* מלא בטקסט מכירתי בלי טיפת ערך

* או פשוט נראה כמו משהו שלא השקיעו בו יותר מ-3 דקות עבודה (מישהו אמר AI?)

כנראה שאנשי הקשר שמקבלים אותו זה לא רק *נראה* כמו ספאמר, זה גם מתנהג כמו אחד. 

איך לכתוב מייל שלא יתייחסו אליו כאל ספאם

כותרת

קודם כל, כותרת. אם היא לא מסקרנת, לא נוגעת, לא מבטיחה משהו רלוונטי – נוכל להשקיע את הנשמה בגוף המייל, ואף אחד לא יראה את זה. למשל:

כותרת פחות אפקטיבית – "עדכון מחברתנו לרגל חג השבועות"

או:

כותרת אפקטיבית – "[[שם פרטי]], אם יש לך 3 דקות – יש לי משהו טעים בשבילך לחג"

ההבדל הוא בפניה האישית, אבל גם בדרך הפנייה – יצירת סקרנות – או בשפה מקצועית "יצירת צורך".

מוזמנים גם לקרוא את הכתבה בנושא טיפים לכתיבת כותרת אפקטיבית למייל שלכם.

פתיח

אם זה מרגיש רובוטי, העניין גמור. צריך לכתוב כאילו אנחנו מדברים עם בנאדם, לא עם מערכת. וכן, יש משמעות למגדר, יש משמעות לפנייה עצמה. שווה להשקיע כמה דקות ולחשוב למי באמת אנחנו פונים – גברים? נשים? כולם?

עברית, שפה קשה, אבל עדיין מאפשרת פתרונות לכולם/ן (ראיתם/ן מה עשיתי כאן?). הפתיח צריך לגרום לנמען *להישאר*. לסקרן. להרגיש שאנחנו לא מדברים ל־10,000 נמענים.

תוכן

אם כל מה שנשלח זה “קנה! קנה! קנה!” – זה יישמע ללקוחות כמו ילד עם קרטון לימונדה באמצע כביש מהיר.

אולי כדאי שננסה לאזן:

* נשלח תוכן שנות ערך ועוזר לקוראים

* ניתן טיפים שימושיים

* נספר סיפור לקוח קצר

* אולי נשלב בדיחה טובה (אם זה מתאים לעסק שלכם)

* נכתוב משהו שבאמת שווה לקרוא

כלומר, לא ננסה למכור כל הזמן – אלא כדאי שננסה להתחבר.

תזמון זה לא הכל – אבל זה המון

רוב המיילים העסקיים נקברים באינבוקס של הבוקר.

נסו לשחק עם התזמון:  

* שעות לא שגרתיות (אחר הצהריים, ערב, שישי בבוקר)

* נסו להבין מתי הלקוחות מגיבים בשעה שנוח להם (מערכת הדיוור תספק לכם את הפרטים)

* שלחו תזכורת למי שלא פתח את המייל, אבל שימו לב לא להיות נודניקים

עיצוב

לא מעט ארגונים וגופים, גדולים כקטנים, שמים דגש על העיצוב. אני אישית שואל – למה? אם מה שאנחנו רוצים לספר חשוב יותר מאיך שזה ארוז, למה לתת לעטיפה יותר חשיבות? שלא נתבלבל, גם טבעת יהלום שמגיעה עטופה בנייר עיתון תתקבל במעט פחות רצינות, למרות שמדובר ביהלום, אבל בתכלס, גם ההפך.

אז מה אני אומר כאן בעצם? פשוט. לא מפונפן מדי. לא "פלייר" מצועצע. זאת לא מצגת של PowerPoint משנת 2003.

וחשוב שיעמוד במסגרת הכללים:

ללא הרבה טקסט ע"ג תמונה

כמה שיותר טקסט חי

כמה שפחות גדלי גופנים

והכי חשוב – קריא ונוח

אז מה למדנו? 

  1. הכותרת קובעת אם בכלל יקראו את המייל
  2. הפתיח קובע אם יישארו להמשיך לקרוא
  3. התוכן קובע אם יקליקו
  4. והכל יחד יקבע אם ירצו להמשיך לקבל מכם מיילים בעתיד

לסיכום 

דיוור הוא לא מייל. הוא מערכת יחסים.

לא סתם שולחים דיוור "ערים?" ל-1000 אנשי קשר ומקווים לטוב, שולחים דיוור לזאת או זה שאנחנו רוצים איתה או איתו מערכת יחסים ארוכת טווח (ואת זה אומר לכם מי שנשוי ואב ל-4 ילדים).  אם תתנהגו כמו מי שרוצה באמת לדבר עם הלקוח שלכם, ולא סתם לזרוק עליו לינק, אתם תראו תוצאות אחרות לגמרי.

נסו לשנות את היחס אל אנשי הקשר שלכם, כאילו הם היו חברים קרובים ולא סתם לקוח פוטנציאלי, ותראו מה זה יעשה.

ועד אז – שיהיה בהצלחה!

יהב יאלר

מומחה חווית לקוח (היה כזה כמה פעמים בחייו, כשאשתו שלחה אותו לקניות). אב לארבעה ילדים, וכאן זה בהחלט מסתיים (מילה של יהב זאת מילה). הצליח להרוג שתי אבנים עם ציפור אחת, וכשהוא מגיע למוזיאון מבקשים ממנו לגעת במוצגים (בפעם הבאה שאתם מבקרים במוזיאון – תהיו ערניים, אולי הוא בסביבה, אז יהיה מעניין). פרט טריוויה קטן וחשוב - מנגן בגיטרה בזמנו הפנוי, רק שאין לו כזה כמעט.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *